מאירי על נדרים ס״ז

1 סוגיא זו הבאה בענין נערה המאורסה בהפרת אב ובעל בנדריה וכן כל שהפר האב אי מיגז גייז או מקלש קליש יש בה בלבול נסחאות ופירושין ומצד שינוי הנוסחאות והפירושין אירע בענין פסקים שבה מחלוקת לקצת מפרשים ומתוך כך אני רואה להעירך תחלה בביאורה ולברר מתוכה מה שראוי לברור בפסקים שבה ותחלת הדברים צריך אתה לידע שהתורה חלקה עניני הנדרים לארבעה חלקים הראשון נדרי כל אדם שעליו לקיימן והוא מה שאמרה תורה איש כי ידור נדר וגו' לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה ומסרה התירן לחכם וכמו שדרשו במקרא זה הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו והשני נדרי הנערה בבית אביה ומסרה הפרתם לאב והוא שאמרה ואשה כי תדור נדר וגו' בבית אביה בנעוריה ושמע אביה וכו' והחריש לה וקמו כל נדריה וכו' ואם הניא אביה אותה ביום שמעו כל נדריה ואסריה אשר אסרה על נפשה לא יקום וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה והשלישי נדרי האשה בבית בעלה ומסרה הפרתם לבעל והוא שסמך ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה או מבטא שפתיה אשר אסרה על נפשה ושמע אישה והחריש לה וקמו נדריה וכו' ואם ביום שמוע אישה יניא אותה וכו' וה' יסלח לה והרביעי נדרי אלמנה וגרושה לומר אע"פ שנתאלמנה או נתגרשה והיא עדין נערה לא חזרה לרשות האב אחר שנשאת ואין לו הפרה בנדריה כלל אלא שחזרו כנדרי כל אדם שלא נמסרה היתרן אלא לחכם והוא שאמר ונדר אלמנה וגרושה כל אשר אסרה על נפשה יקום עליה ור"ל שנדרה אותם משנתאלמנה או נתגרשה ואחר כן חזר לפרש בדין אלמנה וגרושה דין הנדרים שנדרה בבית הבעל וקיימן הבעל ואחר כך נתאלמנה או נתגרשה שקיימים והוא שחזר ואמר ואם בית אישה נדרה או אסרה איסר וגו' ושמע אישה והחריש לה וקמו כל נדריה ואסריה ר"ל אף לאחר אלמנות וגירושין הואיל וכבר נתקיימו בזמן שהיתה נשואה ואם הפר יפר אותם אישה ביום שמעו כל מוצא שפתיה וגו' לא יקום אישה הפרה וה' יסלח לה וחזר ופירש בנדרי בית הבעל עינוי נפש והוא שאמר כל נדר וכל שבועת איסר לענות נפש אישה יקימנו ואישה יפרנו ואם החרש יחריש לה אישה והקים את כל נדריה וכו' כי החריש לה ביום שמעו:

2 ועכשו שאלו מנלן דנערה המאורסה אביה ובעלה מפירין נדריה שהרי בפרשת נדרים שהזכרנו ענינה לא חילק בכל שהיא בבית אביה בין ארוסה לפנויה והכתוב מראה באצבע שכל שהיא בבית אביה שזהו עד שלא נשאת אב מיפר והביאה רבא מדכתיב ואם היו תהיה לאיש ונדריה עליה והדברים נסמכים להפרת אב וכדכתיב ואם הניא אביה אותה וכו' וה' יסלח לה כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש וגו' וא"ו מוסף על ענין הראשון ועירב האב והבעל בקצת הפרות כלומר שהאב מפר אף בזמן שהיא לאיש בקצת זמנים והוא כשיהיה בביתו ר"ל שלא נכנסה לחופה אלא שנתארסה שמפר לה עם הבעל ואימא הדין קרא בנשואה כתיב ולאו אאב כלל אלא אבעל וכדמוכח פשטיה דקרא ואין דורשין בה וא"ו מוסיף על ענין ראשון וארוסה אב לחודיה מיפר ותירץ לו אי משום נשואה קרא אחרינא כתיב ואם בית אישה נדרה וכו' ואם כן קרא דהיה משמש לארוסה שיהו אב ובעל מפירים ודכתיב גבה ואם ביום שמוע אישה פירושו בשתוף האב ומקרא נדרש לפניו ולאחריו וזהו שלא ייחס ההפרה לבעל ר"ל שלא כתב בה אישה הפרם ואימא תרויהו בנשואה והא דאיצטריך לאהדוריה לומר שאין הבעל מיפר לאחר נישואין בקודמין ר"ל אף באותם שנדרה כשהיא ארוסה אע"פ שהוא ביום שמעו ואפי' היה הנדר ביום הנשואין ר"ל קודם להם דהכי משמע קרא ואם בית אישה נדרה ולא קודם ואכתי קרא דהיו תהיה בנשואה ולאו אאב קאי כדפרישנא:

3 ותירץ ולאו ממילא שמעת מינה כלומר ממה שאתה אומר אתה למד ממילא דקרא דהיו תהיה בארוסה כתיב דאלו קרא דבית אישה נדרה מוכח שאינו מפר בקודמין ואלו קרא דהיו תהיה מוכח דמפר בקודמין דהא כתיב בה ונדריה עליה כלומר שנדרה כבר ואם כן על כרחין לאו בנשואה מיירי אלא בארוסה וארוס מפר בקודמין עם סיוע האב הואיל ובשעה זו היה האב יכול להפר כמו שכתבנו במשנה ואי בעית אימא הויה קידושין משמע ואע"פ שמצינו ולאחותו הבתולה אשר לא היתה לאיש שפירושה בנשואין שהרי מיטמא הוא לאחותו ארוסה מכל מקום רוב הויות קדושין משמע ואי נמי התם הוא דרבייה קרא לארוסה מדכתיב הקרובה אליו:

4 והקשה ואימא אב לחודיה מפר ואע"ג דהאי לישנא משמע דאכתי לא מסתפקא לן הכי והא עיקר בעיין מעיקרא הכי אסתפקא לן מכל מקום הכי פירושה אכתי אימא הכי ונדרשה לוא"ו במוסף על ענין ראשון לגמרי עד שלא יצטרף עם מה שלאחריו אלא כך נפרש כי הניא אביה אותה ואם היו תהיה לאיש כלומר הנאתו והפרתו תועיל אף אם תהא לאיש ר"ל בהויה של אירוסין והשיב אם כן ואסרה אסר דכתיב גבי פנויה למה לי השתא במקום ארוס מפר לחודיה שלא במקום ארוס מבעיא והוה ליה למכתב אב בקרא דאם היו תהיה ואנא אמינא כל שכן בפנויה:

5 והקשה ואימא אב ליבעי ארוס אבל ארוס לחודיה מפר כלומר נהי כדקאמרת דקרא בארוסה ואב מיהא בלא ארוס לא הא ארוס לחודיה ליפר כדכתיב ושמע אישה וכי תימא אם כן אב דכתב רחמנא למה לי כלומר לאיזה ענין סמכה להפרת האב לומר שאם הקים אב לא תהא הפרת ארוס מועלת אבל כל שהאב אינו מקים תהא הפרת הארוס מועלת בלא האב אם כן בית אישה נדרה לאשמועינן דבעל מפר לבדו למה לי והרי אף ארוס ממר לבדו ואי לאשמועינן דבנשואה אף הקמת אב אינה כלום הא ודאי לא איצטריך שכל שנשאת ודאי אין לאביה רשות בה כלל:

6 והקשה ואימא אם בית אישה נדרה למעוטי בעל מקודמין כלומר דדוקא במה שנדרה בבית אישה אבל ארוס לחודיה מיפר ואנו גורסין בתשובה זו ולאו ממילא שמעת מינה בעל אמאי אין מפר משום שתפותא דאב ארוס נמי משום שותפותא דאב כלומר מתשובתך אתה למד שארוס לבדו אינו מיפר שמאחר שבנשואה אתה אומר שאין הבעל מיפר בקודמין יש לך לדון בטעם הדבר שהוא מפני שמאחר שלא היה לארוס בה כלום בלא שותפות אב ועכשו פקע רשות אב אף הוא אינו מיפר ואם כן ארוס דמשמע מקרא דמפר בקודמין כדכתיב ונדריה עליה דוקא בשתפות אב ויש גורסין ומינה בעל אין מיפר הא ארוס מיפר אלא משום שתפותא דאב ואף לגירסא זו תשובת השאלה היא כלומר ואף לכשתאמר כן מכל מקום אתה מדקדק ממנה דבעל הוא דאינו מפר בקודמין הא ארוס מפר ומאי האי דארוס מיפר בקודמין טפי מבעל משום דהפרה דידיה משום שותפותא דאב היא ובתוספות מקשים אדרבה נידוק מינה דבעל אינו מיפר בקודמין וכל שכן ארוס ופרשו בה כדרך שפרשנו לגרסתנו כלומר ממה שאתה אומר דבעל אינו מפר בקודמין אתה למד דארוס לחודיה לא מיפר דהא ארוס מפר בקודמין דהא בקרא דהיו תהיה כתיב ונדריה עליה ואם כן מאי האי דבעל אינו מיפר וארוס מיפר אלא משום שותפותא דאב והרי למדת משמועה זו שהארוס מפר בקודמין עם האב ר"ל אע"פ שנדרה קודם שנתארסה כמו שכתבנו ויש מפרשין תירוץ זה בדרך שמעלין ממנו שאין ארוס מיפר בקודמין אף עם האב ואין לחוש לדבריהם: